Posts

חסינות אגדית של דרקון

בחוג, הילדים סוף סוף, אחרי חצי שנה של משחק, מגיעים ראש בראש מול הדרקון. שבוע קודם הם עלו לדרגה 9, והנגן הנודד קיבל את הלחש Geas. "תגרום לו לקפוץ מהצוק!" אומר אחד הילדים "הוא יכול לעוף", אני מציין, "חוץ מזה, אתה לא יכול לגרום לו להתאבד. כל השאר, אין בעיה." "מה לגבי להגיד לו שאסור להרביץ לנו?" רעיון מגניב, אני אומר לעצמי בשקט "זה יעבוד." אני אומר להם בקול רם אוקי, הנגן הנודד מטיל Geas, ואני מגלגל גלגול הצלה. הילדים, כמובן, דבוקים לתוצאה, המבט עוקב אחרי כל גלגול והסטה מיקרוסקופית... נראה שיצא 15 אבל הקוביה קצת על הצד, אז אני מגלגל שוב. יוצא 1. שאגות השמחה! קריאות הצהלה! איכשהו, בתוך כל הרעש, אני מכחכח בגרוני "אה... תראו, אני מבטיח לכם, לא אני המצאתי את זה, זה בחוקים, אבל, דרקון, אם הוא נכשל הצלה, אז, יש לו יכולת כזו ש..." ואז אני מקריא להם את Legendary Resistance. פשוט כדי שלא יחשבו שאני עושה להם דווקא. הילדה מימיני מסתכלת בי, לא מאמינה. אני מהנהן "אז הוא מצליח בגלגול הצלה." אני אומר לכם, הצרחה של לוק שמגל...

לא מנחה אלא משה"ם

להנחות לחוג של ילדים בכיתה ד' מעניין מכל מיני בחינות, ובטח שיש הרבה מה להגיד ומה ללמוד בנוגע לדינמיקה של מבוגר מול ילדים, או לצפות בדינמיקה של הילדים בינם ובין עצמם; אבל נקודה שעלתה בצורה מאוד עוצמתית בחוג אתמול היא: נדמה לי שאני לא מנחה, אלא כמעט רק משה"ם...  זו פעם ראשונה עבורי, אני מניח מאז שהפסקתי לשה"ם מוד"מ בחטיבת הביניים והתחלתי להנחות מרוצללים, משחק שכל כך ממוקד בעלילות ספציפיות שלרוץ בלי מושכות כמו שעושים במוד"מ פשוט היה בלתי אפשרי. יש בזה משהו מאוד משחרר, שמאוד מקל עליי; אני לא צריך להתמקד כל כך בחוויה הספציפית שאני מנסה ליצור, בסיפור הספציפי שאני רוצה לספר, בקשת העלילתית הספציפית שאני רוצה לבנות - ומנגד, זה מעניין לראות את הדברים שהם emergent properties של הדרך שבה אני חושב על פנטזיה הרפתקנית, על עולמות עם קסם, על יקום שחי לפי המכניקה של מו"ד. למשל, לכל בעיה יש פתרון קסום; למה? כי ככה, כי ככה קסם במו"ד נראה. אחד הילדים, למשל, פיתח כמעט רתיעה פבלובית מאנשים ויצורים חמושים; אם הם חמושים, הולך להיות קרב, הם הולכים לתקוף אותו. איך זה קרה? עובד...

עשרים טבעי

קרב. החבורה, פלוס שלושה נאפסים, נגד מכשפה עם נתונים של דרקון כסוף מבוגר, שהכינה מדורה שטנית שמזמנת שד נוסף כל סיבוב. המדורה לא שם סתם ; היא שם כדי שהשדים יוכלו לחטוף את אחת הנאפסיות, נוכלת קשתית ציידת מפלצות, ולגרור אותה לגיהינום. אז בזמן שרוב הדמויות נלחמות המכשפה, השדים, שעוד ועוד מהם יוצאים כל סיבוב מהמדורה, תוקפים את הנוכלת עד שהם מצליחים להוריד אותה לאפס נק"פ, ובסיבוב הבא שלהם הם מרימים אותה, שד אחד כל זרוע, וסוחבים אותה למדורה. מה שאומר שהם יוצאים מטווח קפא"פ עם הכוהנת, ועם בחור צעיר דרגה ראשונה שיש לו אלה וחוטפים משניהם התקפה מזדמנת. הכוהנת מיד תוקפת את אחד השדים, פוצעת אותו אנושות, משאירה לו עשר נק"פ. אם הבחור הצעיר הורג את השד, אני אומר להם, זה יציל את החברה שלהם, כך שלא תגרר לגיהינום. בעיה, כי הבחור הצעיר לא באמת יכול לייצר 10 נזק בהתקפה אחת. האלה לא משהו, והוא עושה מקסימום 8 נזק. אני מגלגל. מה יוצא? כמובן שעשרים טבעי. זו אחת הסיבות שאני אוהב את המשחק הזה

סשן ראשון

יום שישי, מריץ לילדים בני 9 שמסתובבים במבוך, דמויות מו"ד דרגה 1; הם מגיעים לחדר עם קוסם ומשרתו הגנול (הידוע גם כצבורע) ואני חושב שהולך להיות קרב. אבל אז אחד מהם נזכר שיש לו כריזמה גבוהה ורוצה להתחבב עם הקוסם כדי שזה יעזור להם לגלות לאן נעלם האוצר שהם מחפשים. אז הם מגלגלים כריזמה, שלושתם, הנזיר עם הכריזמה הגבוהה מוציא 5 אבל דווקא הפייטן מוציא 15 אז הקוסם מוכן בדחילו ורחימו כן לדבר איתם ולתת להם כמה עצות. "איך קוראים לך?" הם שואלים הייתה לי רק תשובה אפשרית אחת - "בארגל."