פוגשים דרקונית זהובה ענקית

אה... #עלילותהחוג המקום שבו אפשר להתקיל ילדים בעובדות החיים ולראות מה הם עושים איתן...

למי שזוכר, כדי לעורר קצת ריב ומדון, הקוסם הבוגדני בארגל הציע להכין לחבורה מפה קסומה עשויה מאחת מקליפות הביצים של הדרקון התינוק, שהלוחם החל לגדל. הלוחם נקשר לדרקון מאוד, והחליט שהוא רוצה לדעת מהיכן הוא הגיע. על כן בארגל, שיודע בדיוק מה דרקונים חושבים על אנשים שגונבים מהם ביצים, הסכים בשמחה להכין להם מפה קסומה שתוביל אותם בדיוק למקום שבו הוטלה הביצה. כך, יצאו הילדים לדרך.

באי החלטתי להכניס להם קרס עלילה לעלילה של קמפיין "נסיכי סוף העולם" של מכשפי החוף, מעורבב עם המטאפיזיקה והעלילה של World of Warcraft, כי אני קורא את ספר ה-Lore שלהם עכשיו, וזה משתלב מצוין, אז היה קרב שבלע סשן שלם לתוכו והילדים שחררו איזה ג'יני שסיפר להם על העלילה והם מתכוונים להגיע אליה מיד אחרי שיסיימו באי (אין ברירה, חייבים לתת להם תוכן כלשהו שמכיל מבוכים ואויבים, לא?) ואז הסשן מסתיים כאשר דמות מכונפת הולכת ומתקרבת אליהם...

בינתיים, בעולם האמיתי, פניתי אל האימא של הפייטן ושאלתי אותה אם היא רוצה להיות שחקן אורח בקמפיין, היא התנדבה בשמחה, ולכן החלטתי שהיא תשחק את האימא של הדרקון. בעצם, יכול להיות שזה רעיון של Hadar ואני רק לוקח עליו קרדיט... אבל הרצון לשחק עם אימא של הפייטן היה כולו שלי... היא, בעצם, הסיבה היחידה שאני בכלל מעביר את החוג הזה. הרצתי לבן שלה משחק הדגמה כי היא רצתה שהוא יכיר מה זה משחקי תפקידים; כדי להשלים את הקבוצה, היא שיחקה יחד איתנו. היא הייתה גנבת, והיא הייתה כל כך old school kick ass hack and slasher שרציתי מיד לגנוב אותה לכל קבוצת D&D שאי פעם תהיה לי. הבעיה היא שאתה חייב לתפוס אותם כשהם קטנים; אחרת, כשהם מבוגרים הם מחליטים שהם "לא טובים בזה" או שזה לא בשבילם או לא יודע מה. אז אפילו שהיא שחתה במשחק דוגמה כמו דג במים, היא לא רצתה לשחק שוב. אחר כך הם ביקשו שאחזור ואריץ לבן שלה ולחבריו, כי הם לא מצאו מנחה אחר, אז הסכמתי. אבל לא ויתרתי על המזימה שלי לגרום לה לשחק!

אז כמה חודשים אחר כך, כאשר אחת האימהות ציינה שהיא מקשיבה בתשומת לב לבן שלה אחרי כל מפגש, והיא עדיין לא מצליחה להבין מה קורה, מיד קפצתי על ההזדמנות לעשות משחק הורים, ואימו של הפייטן הייתה שוב old school kick ass hack and slasher רק שהפעם זה היה עם דרואידית עם יותר מדי כוחות אדמה שפשוט מחצה עשרות אורקים למוות. It was glorious!

אז אחרי שהצעתי לה להגיע בתור שחקנית אורחת, כתבתי לה דף דמות של דרקונית הזהב הכי ענקית והכי kick ass שיכולתי ליצור, ובתחילת הסשן היא מתיישבת ליד השולחן הקטן מול הדרואידית (כך יצא) והילדים פשוט איבדו את העשתונות; "את משחקת איתנו?!?!" ונראה היה שחלק מהם עלולים לחטוף התקף לב מרוב לחץ או שמחה. בכל מקרה, היא מגיעה, והיא דרקונית זהובה עצומה, שמיד מתחילה לברר מה קורה עם בני התמותה שמבקרים אצלה באי (אחרי שנגנבה הביצה, היא הטילה לחשים שנועדו לאתר אותה; היא לא הצליחה, אבל הלחשים כן עדכנו אותה שחלק מהביצה הגיעה לאי, וכך היא איתרה אותם) זה היה מדהים לראות, גם איך היא זרמה לתוך הדמות של דרקונית זהובה ענקית וחסרת סבלנות, וגם כמה עוצמתי זה להשתמש באימא של אחד הילדים לתת שורות כמו "אבל זה הילד שלי!" לשחקן של הלוחם, שבאמת היה תקוע בין הקשר העז שלו לדרקון התינוק (הוא גם השקיע סשנים ארוכים בהשגת הביצה, ואז כל ההמתנה עד שהיא תבקע, ואז כמובן כל ה bonding וה imprinting עליו מאז... זה בהחלט מדהים שאפשר לגרום לשחקנים, מכל גיל, להתאהב ביצירי דמיון...) לכך ש, ובכן, הדרקון התינוק הזה גנוב מאימא שלו... בסופו של דבר, וזה גם פתרון שהציעה הדר לדעתי, הדרקון לא רצה לעזוב את ההורה היחידי שהוא הכיר, אז הדרקונית הציעה לעבור לגור במערה שבה גר הדרקון, כדי להשתלב בגידול שלו ולהיות חלק מהחיים שלו. הילדים מיד הסכימו בהתלהבות.

זאת אומרת, כמעט. כי בדרך, הדרקונית ביררה טוב טוב מי בדיוק מכר להם את הביצה, ואחרי שהם אמרו לה שמדובר בסוחר שעדיין נמצא בעיר (באחת ההרפתקאות הילדים הקימו בעיר אסם קסום לממכר יצורים קסומים, כי הם רצו להשיג חיות קסומות כזכור, אז העיר מושכת די הרבה סוחרים ולקוחות לסוג סחורה זה) היא עדכנה אותם שהיא מתכוונת להעניש אותו היטב. כאן, הדרואידית קצת נלחצה. כאמור, מדובר בדרקונית זהובה ענקית, וברגע מסוים הילדים אפילו הציצו בדרג"ש ובנק"פ שלה (האימא סובבה אליהם את דף הדמות עם התמונה של הדרקונית כדי להבהיר כמה עצומה ואימתנית היא) והם ידעו בדיוק באיזה איום מדובר (אה, היתרונות של מבוכים ודרקונים...) אבל, הדרואידית לא יכלה פשוט להרשות לדרקונית ללכת ולהרוג מישהו בעיר שלהם. היה שם בהחלט רגע מתוח, כאשר הן, מטאפורית, חשפו שיניים ונהמו אחת אל השנייה, וזה בהחלט היה מרתק - אבל הדרואידית הייתה במיעוט קטן, והילדים הסכימו לטפס על גבה של הדרקונית (החלטה שלה, לא משהו שאני הייתי עושה) ועפו חזרה לעיר. שם, הדרקונית שברה את האסם כדי לתפוס את הסוחר בביצה שלה (ואז בנתה אותו מחדש בעזרת קסם, כי האימא ראתה שזה מבאס את הילדים, והיא טענה שלא הגבלתי את כוחות הקסם שלה, מה שנכון, כי, דרקונית זהובה ענקית) ואז עפה איתו ועם הילדים חזרה לאי, שם היא השאירה את הסוחר אצל המשפחה שלה (החלטתי להתעלם לחלוטין מהצורך בדרקון ש... ובכן, יהיה חלק מתהליך יצירת הביצים, בגלל שעדיין מדובר באימא של אחד הילדים וכו', אז הדגש היה רק על הילדים שלה לאורך השנים) והעונש שלו יהיה לטפל בדרקונים שבוקעים מהביצים לשארית חייו. קארמטי.

וזהו; זה פתר יפה את שאלת הדרקון התינוק, ריגש את הילדים, ושעשע אותי מאוד. אבל, החלק הכי מוצלח היה, אחרי שהאימא סקרה את דף הדמות של הדרקונית היטב היא מלמלה לעברי, "ו'או, היא ממש חזקה. צריך לשחק אותה באמת, כאילו, עם מבוגרים" ואני חייכתי בליבי.

נצחון.