דילמה מוסרית: האם שדים הם מרושעים

בהמשך להודעה לפני שבועיים, חבורת הילדים בחוג מעמיקה לתוך מערות הבדולח. בתחילת הסשן החלטתי לתת לנזיר הקונג-פו רוח מלווה חמודה כזו, כדי שיהיה לו עם מי לדבר. רציתי לראות אם אני יכול להוציא ממנו קצת יותר דברים בגלל המודעות הגבוהה שלו למה שקורה מסביב, וה-anxiety הגדולה שהוא מפגין מן האפשרות שהולכים לתקוף אותם בכל רגע נתון.

בכל מקרה, מיד אחרי שהוא קיבל את הרוח הזו, הפייטן כמובן רצה גם. אז בהמשך לתמה ציינתי שהוא לא יכול לקבל רוח של קונג-פו, כי הוא לא נזיר קונג-פו, אבל הוא יכול להשתמש באותיות שד מתפוצצות שהוא אסף מהרצפה קצת קודם כדי לזמן שד. אז הוא עשה את זה. הדרואידית מתבוננת באימה בשד שעולה מן הרצפה, ומתחילה שיחה מנומסת בין הפייטן לבין השד. הפייטן רוצה מהשד מה שהנזיר קיבל מרוח הקונג-פו החדשה שלו: חברות, ידידות, וכו'. אבל השד הוא שד; כאשר הפייטן מציע לשד לבוא לגור אצלו בבית, השד שואל למה, בנימה אדישה משהו, וכאשר הפייטן מבטיח לו אוכל, השד שואל אם הוא יתן לו לאכול את אנשי הכפר...

בהמשך, יש קרב; הפייטן מבקש מהשד שיעזור להם בקרב, והשד מבקש משהו בתמורה. להפתעתי הוא הסכים לתרום אחד מכלי הנשק הרבים שלו (הייתה תקופה שהוא היה אוסף כל כלי נשק של כל יצור ומפלצת שהחזיק באחד, וזה אפילו גרם לי לתת לכל נשק כזה התקפה מיוחדת משלו במחשבה שזה אולי יעודד אותו להיות מעורב יותר בקרבות, אבל הוא סתם אסף אותם והמשיך להתקיף עם אותה חרב קסומה כל הזמן...) והשד מיד הסתער על השדים שמולם, ופספס. כי גלגלתי 2. אמרתי לעצמי שהוא יפספס בכל מקרה; אבל גלגלתי 2. (תיכף זה יהיה רלוונטי)

הקרב מסתיים, והדרואידית מבקשת בתוקף מהפייטן לשלוח את השד חזרה למקום שממנו הגיע.
"לא, למה?"
"כי הוא שד; הוא מרושע!"
"איך את יודעת?"

נדמה לי שציינתי כבר בעבר שבתחילת הקמפיין, הילדים פתחו תפיסה של טוב ורע שהולכת ככה:
רע = מי שתוקף אותם
טוב = מי שעוזר להם נגד אנשים שתוקפים אותם

רוב המפלצות בהתחלה יזמו את ההתקפות עליהם, אז החוק המוסרי הזה עבד ממש טוב בשבילם; הנבל העיקרי היה דרקון שרצה להרוס את העולם, וזה טכנית אומר להתקיף אותם (כי הם בעולם) אז להילחם בו היה מטרה "טובה", והמשרתים של הדרקון תקפו אותם כי הם ניסו לעצור אותם מלעצור את הדרקון... כאשר הם פגשו אנשים שלא היו מעורבים בצד זה או אחר, בדר"כ היה מדובר באנשי עיר או כפר שבכל מקרה לא היו חלק מן ההרפתקה, אז הכול היה מאוד ישיר.

החוק המוסרי הזה נתקל בבעיה הראשונה שלו כאשר בארגל הקוסם גנב את נשמת הדרקון בסוף הקרב נגד הדרקון: טכנית, זה היה לא בסדר. אבל הוא לא תקף אותם - אז האם זה טוב, או רע? במהלך הדיון המתוח הייתה גם ההצעה להתחשב בהתקפות עתידיות בשיפוט המוסרי, אבל בסופו של דבר התפיסה שרע הוא רק מי שתוקף אותם ניצחה, והם נתנו לו להשתלט על נשמת הדרקון ולחזור למגדל שלו.

לכן הדיון סביב השד היה מרתק, מהבחינה הזו - ברור לקבוצה שהשד אינו "מרושע", כי השד לא תקף אותם. למעשה, הוא עזר להם נגד השדים שהם נלחמו בהם. לכן, לפי העקרון המוסרי שצוטט לעיל, הוא "טוב". אבל ברור להם, או לפחות לדרואידית, שהוא מרושע:

1. הוא שד.
2. שדים הם מרושעים.

דילמה.

מידה כזו של רפלקציה לא הייתה מסביב לשולחן, ולצערי הדרואידית לא הצליחה לנסח את הטיעונים שלה בצורה משכנעת; הפייטן רצה שד, כמו שלאחרים יש דברים אחרים (גם דירוג השיריון הנמוך שלו משל האחרים הוזכר מפעם לפעם) ולא הסכים לוותר עליו. הדרואידית שלפה את הקלף שהשד לא עזר להם בקרב, והפייטן הפיל את זה על המנחה, שגלגל 2 (מה היה קורה אם היה יוצא לי 17, והוא עדיין היה מפספס? מן היתרונות של שיטה עם קוביות...) בפעם הבאה, הוא יגלגל; ואז נראה! ראיתי שהם לא מצליחים להגיע להחלטה בעצמם, והקבוצה הייתה קרועה 2 נגד 2, אז הצעתי פשרה: נחכה עד לקרב הבא, ואז נראה מה יהיה.

אני חושד שנמשיך לראות את הוויכוח הזה גם אחרי הקרב הבא.